<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף נג.</h2>
עוד שם כתב דיבש ביבש וכו'. אמר הכותב לישקול טיבותיה ולישדיה אחזיריה האי פירושא לנשי, וכי המחבר לא כתב המשנה כצורתה דתני בה והרוטב בנותן טעם. ומה היה לו לפרש יותר רק לנשים ולתינוקות יום ראשון שנכנסין בבית הספר.
עוד שם כתב דטעמא דמילתא דיבש וכו'. אמר הכותב דבריו במחתרת מצאתים על כל אלה כי כל זה כתב המחבר ונתן בו תבלין והוא גורע ומוסיף עד שנוטל כל תפארתו ממנו ולא ידע כיון דרובא דאורייתא מאי שנא בלול ובלוע מיבש ביבש, דבלול ובלוע לא אוקימו אדאורייתא ויבש ביבש אוקימו אדאורייתא, והמחבר כך כתב וטעמא דמילתא משום דהדברים הנבללים שא"א להפרידן ולאכול כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה צריך ששים לפי שבפחות משיעור האיסור זה נטעם ונרגש, ואפי' מין במינו שאין טעם האיסור נרגש בו, מ"מ כיון שכנגדו במין ושאינו מינו נרגש החמירו בדבריהם ואסרוהו אבל יבש ביבש שהוא יכול לאכול כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה וכשאוכל מזו אני אומר זו לא היא האסורה וכן בכל אחת ואחת, וכשאוכל האחרונ' שבכולן אני אומר במה שכבר נאכל היה האיסור וזו של היתר הוא ולפיכך אוכל כל אחת בפני עצמה ואינו חושש, דכיון שיש שם כדי שיעור ביטול דאורייתא דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואפשר לומר בכל אחת שמא עכשיו אינו אוכל את האיסור הקלו בו אף מדבריהם שלא להצריכו ששים כשאר האסורין ע"כ דברי המחבר, והם יסודים על האמת ועל טעמים מתוקים. ושאר הדברים שכתב המחבר להפריש בדין יבש ביבש שלא אמרו דין זה אלא בשאר האיסורין שבטלין בששים אבל בתערובת למעלה מששים כתרומה וכלאי הכרם וחמץ בפסח הלא הם כתובים על החיבור בארוכה בטעמים ובראיות ברורות.
